ויקרא-בחודש הדלקת נרות: 17:12 מוצאי שבת: 18:25
שבת שלום לכל המשפחה!
"…אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם". א: ב
נוסח הפסוק הפותח את דיני הקורבנות מעורר תמיהה: מדוע נאמר "אדם כי יקריב" ולא "איש
כי יקריב"? כך מקשה "אור החיים": שם צריך לדעת, למה הוצרך לומר תיבת "אדם"?
ר' בחיי מפרש: שם "מפני זה התחילה פרשת הקורבנות במילה "אדם", לומר כי אדם יהיה
המקריב ולא הקרבן". התורה, לפי ר' בחיי, בתחילת דיני הקורבנות רוצה שנבדיל בין השקפתם
המעוותת של עובדי עבודה זרה לבין תפיסת הקרבנות בבית ה'. אצל עובדי עבודה זרה הקרבן
הוא מתנה. מטרתו לרצות, לפצות ולהרגיע את האל שלא יכעס, שלא יעניש ולא יתרגז, לפיכך
הקרבן "היקר" ביותר והמשמעותי ביותר הוא קרבן האדם. לעומת זאת הקרבת הקרבנות בבית
ה' היא למען האדם עצמו! הקרבן מהווה ביטוי לתהליך עמוק וממצה בנפש האדם, שעיקרו הכרת
האדם באפסותו מחד, ובהכרה במלכותו של ה'. לפיכך אין לראות בהקרבת הקרבן פעולה
טכנית, אלא עבודה קשה של הזדככות וכוונת הלב.
"אור החיים" שם מפרש, על פי מדרש "תנחומא", שהמלה "אדם" רומזת לאדם הראשון, שהיה
הראשון בהיסטוריה שהביא קרבן, כדברי הגמרא: חולין ס' ע"א "אמר רב יהודה: 'שור שהקריב
אדם הראשון, קרן אחת הייתה לו במצחו, שנאמר: ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס".
הקרבנות הם "סיפור" ישן נושן, והם מבטאים צורך נפשי אמיתי של עובד ה', אך בניגוד לאדם
הראשון, אומר ה"אור חיים", ב: א שנקנסה עליו מיתה, ולא הועיל לו הקורבן, לבני ישראל יועיל:
"כי בא ה' להתנהג עם בני ישראל, מה שלא נהג כן עם אדם הראשון, כי אדם הראשון חטא,
ונקנסה עליו מיתה, ולא הועיל לו הבאת קרבן, ולהם יועיל".
גם רש"י שם מפרש, על פי המדרש, ויק"ר א' ב' שהמלה "אדם" רומזת לאדם הראשון, אלא שלפי
דבריו, היא באה ללמדנו, שאסור להביא קרבן הבא מהגזל: "מה אדם הראשון לא הקריב מן
הגזל, שהכול היה שלו, אף אתם לא תקריבו מן הגזל". על פירוש זה יש לשאול: מדוע בחרה
התורה לפתוח את דיני קרבנות דווקא באיסור להביא קרבן גזול?מבאר ה"כלי יקר": שם "אומנם
אין דרך העולם שילך ויגזול בהמה ויקריב אותה לגבוה. אטו בשופטני עסקינן? ומי פתי יסור
לעשות עבירה, כדי שיעשה בה מצווה, כשאין לו הנאה מן העבירה? אמנם זהו בנמצא, שיגזול
אדם ממון הרבה או יעשה עוול בהרבה ממון, וילך וייתן קצת מן אותו ממון הגזול לצדקה או
לקרבן…שבזה יהיה לו כופר על המותר שבידו…". מצוי מאוד, שאדם הרוצה להשקיט את
מצפונו, לאחר שהוא יודע שכספו לא הושג בדרך ישרה, ילך ויתרום כסף למקדש, או יתרום כסף
לצדקה, כדי לזכות, כביכול, "בשני שולחנות". כנגד תופעות מעין אילו יוצאת התורה בפסוק
הראשון העוסק בקורבנות. עוד נוכל ללמוד מכאן הוראה כללית בעבודת ה': אל לו לאדם להיות
"צדיק" על חשבון אחרים! כשם שאין לאדם לדחות מצוות שבין אדם למקום כדי לקיים מצוות
שבין אדם לחברו, כך אל לו לאדם לגזול כדי לקיים את המצוות שבין אדם למקום. ובלשון עממית
נוכל לומר "תהיה בן אדם"! חג כשר ושמח אליהו צבע- רב בית הספר